קבדה נ' חברת אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שהוגשה לפיצוי בגין איחור בהגעת כבודה ליעדה.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

התובע טס עם בנו לטיול מאורגן באירופה, טיול שתוכנן לתאריכים 17/07/11-25/07/11. ביום 17/07/11 התובע ובנו הגיעו לשדה התעופה בהולנד, אך מזוודות- אין. המזוודות הגיעו רק ביום 20/07/11.

אליבא דתובע, המדובר בטיול אליו יצא עם בנו לרגל בר מצווה של הבן. במשך חודשים חסך התובע כסף כדי לצאת לטיול וארגן את כל הדרוש, על מנת שהטיול יהיה מושלם. כאשר נחתה הקבוצה בהולנד ולאחר המתנה ממושכת, התברר שמזוודות התובע ובנו לא הגיעו. דיווח הוגש לנציגי אל על בשדה התעופה.
במשך שלושה ימים נותרו התובע ובנו ללא ביגוד חם, ללא אוכל כשר שהובא מישראל, ללא כלי רחצה וחפצים בסיסיים.
מאחר שהתובע הגיע מהארץ עם סכום כסף מצומצם בשל מצבו הכלכלי, כסף שנחסך לצורך מחיה, נאלץ התובע לעמוד במצב מביך ומשפיל, כאשר לא היתה לו האפשרות להוציא כסף על קניות והוא נאלץ בעל כורחו לבקש מאנשים בקבוצה בגדים להחלפה, ולהוציא כסף לרכישת כלי רחצה בסיסיים ביותר ומספר פרטי לבוש אשר לא היה זקוק להם מלכתחילה. הטיפול בהשבת המזוודות גרם לתובע להפסיד ביקורים באתרים שאורגנו לקבוצה בהולנד. המזוודות הושבו לידיו רק כאשר הקבוצה הגיעה לבלגיה.
פניית התובע לנתבעת בדרישה לפיצוי סורבה, בטענה שהתובע פנה לאחר תום 21 ימים מיום קבלת הכבודה. התובע טען כי לא פנה במועד מוקדם יותר בהיותו טרוד בהכנות לבר המצווה ובטיפול באמו שלקתה באירוע מוחי.

הנתבעת דחתה את הנטען בכתב התביעה. לגישתה, תביעה שעילתה בנזק לכבודה, כפופה לאמנת מונטריאול. סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, מורה אף הוא על ייחוד העילה. בהינתן ובהתאם להוראת סעיף 31 לאמנת מונטריאול וסעיף 16.1 לחוזה התובלה, על התובע היה להגיש הודעה "לכל המאוחר בתוך 21 ימים מהתאריך שבו הועמדו לרשותו הכבודה או המטען", כאשר התלונה הוגשה בפועל למעלה מחצי שנה ממועד קבלת הכבודה, דין התביעה להדחות על הסף. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לתובע לא נגרם כל נזק ממוני ו/או בר פיצוי, וכי התובע לא הציג קבלות, ראיות או אסמכתאות להוכחת הנזק הנטען.
בנוסף לאמור, סעיף 22(2) לאמנת מונטריאול מגביל את היקף האחריות של המוביל האווירי ל- 1,131 זכויות משיכה לכל נוסע, השוות כיום לכ- 6,568 ₪. המדובר, לטענת הנתבעת, לגבול הפיצוי העליון, השמור למקרים של אבדן הכבודה ועל כן, ראוי שגובה הפיצוי (אם בכלל) יקבע בהתאם. כמן כן, מאחר שהתובע לא ביטח את כבודתו, לא עשה די כדי להקטין את נזקיו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את כתבי הטענות, על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה.

אין מחלוקת בדבר אי הגעת המזוודות במועד.
מקובלות עלי טענות התובע, שאכן בהיותו בארץ זרה וללא בגדיו וציודו האישי, טורטר התובע, תוך בזבוז זמן ועוגמת נפש בהשקעת חלק משמעותי מזמנו בניסיונות לברר מה עלה בגורל המזוודות. אין להקל ראש בנזק שנגרם לתובע בשל האיחור בקבלת הכבודה. התובע, אשר נטען כי חסך במשך חודשים לטיול בר מצווה של בנו והגיע לאירופה עם סכום כסף מוגבל ומצומצם, נאלץ במשך שלושה ימים לפנות לאנשים זרים שיצאו לאותו הטיול ולבקש מהם בגדים וציוד בסיסי, בשל מחסור כיס וחוסר יכולת כלכלית לרכוש ביגוד מספק. התרשמתי מדברי התובע שהמדובר אכן באיש עבודה, אשר הגיש תביעתו בשל עוגמת נפש ונזק ממשיים שנגרמו לו כתוצאה מהאיחור המשמעותי בהגעת הכבודה.

עם מסירת הכבודה, נותן הנוסע את אמונו המלא במוביל האווירי, אשר מתחייב כלפיו להביא את הכבודה ליעדה - הן להעבירה אל היעד אליו צריך להגיע הנוסע והן להעבירה לנוסע עם הגעתו ליעדו. לכן, במערכת יחסים זו, בין המוביל ובין הנוסע ועל פי האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין לאומית באוויר, שנחתמה במונטריאול ביום 28/05/99 ואשר נכנסה לתוקף לגבי מדינת ישראל ביום 20/03/11 (לעיל ולהלן: "אמנת מונטריאול"), אחריותו של המוביל לכבודתו של הנוסע חלה כלפי הנוסע מרגע שמסר הנוסע את כבודתו לידי המוביל ועד הרגע בו הוא מקבל אותה לידיו.

הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה בשל האיחור במתן ההודעה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, נציגי הנתבעת בשדה התעופה בהולנד החתימו את התובע על טופס דיווח (property irregularity report""), באופן אשר יש בו משום הודעה בכתב לכל דבר ועניין. אמנת מונטריאול אינה קובעת כי את ההודעה בכתב יש להגיש על גבי טופס מסוים, אלא ש"כל תלונה חייבת להעשות בכתב". בהינתן ונציגי הנתבעת הפיקו את טופס הדיווח עליו הוחתם התובע בו ביום בו התברר שהמזוודות לא הגיעו ליעדן, הרי שלנתבעת נמסרה הודעה בכתב, כנדרש. הודעות כאמור הוכרו בפסיקה כהודעה בהתאם לדרישת האמנה:
"התובעים צרפו את הדיווח על האירוע שמסרו בנמל התעופה – מיד עם גילוי הנזק – והודעה זו אשר גם נשלחה לנתבעת – יש לראות בה כהודעה בכתב המודיעה על קרות הנזק" (תק (רח') 49652-08-10 שי אברמוביץ נ' טארום נתיבי אוויר רומניים, פורסם בנבו ביום 30/01/11).
"איני מקבל את טענת הנתבע, שיש לדחות את תביעת התובעים על הסף, בשל איחור במתן הודעת מחאה, בהסתמך על סעיף 26 לאמנה וסעיף 16(1) לתנאי ההובלה הכלליים, זאת משום שהתובעים הוכיחו קיומן של שיחות בדבר אי קבלת הכבודה וצרפו לכתב התביעה דו"ח על הודעת אובדן הכבודה כפי שדווח בטנריף" (תק (רח') 26281-09-11 יצחק גבע נ' אל-על נביתי אוויר לישראל בע"מ, פורסם בנבו ביום 15/04/12).
יוער, שבכתב ההגנה בחרה הנתבעת שלא להתייחס כלל לטופס הדיווח האמור, על אף שצורף לכתב התביעה והוגש לנתבעת בטרם נדחתה דרישת התובע לפיצוי.